בספרה המטלטל והנוגע ללב, "טירת הזכוכית", ג'אנט וולס מתארת את הוריה, שרחוקים ממודל ההורות שאנחנו שואפים להידמות לו. עם זאת הם הצליחו להקנות לילדיהם נחישות, אומץ ויכולות מפתיעות לעצב את עולמם. ג׳אנט מתארת את הוריה בחמלה על אף כל הקושי. כך אני ניגשת לאנשים בכלל וכך אגיע למפגש איתכם, ההורים. ללא שיפוטיות אוכל לעזור לכם לגייס חמלה כלפי הילדים שלכם כשהם מוציאים אתכם מהכלים וכלפי עצמכם כשאתם מאבדים שליטה.

כשהגיע חג המולד באותה שנה, לא היה לנו כלל כסף. בערב חג המולד הוציא אבא כל אחד מאיתנו, הילדים, בזה אחר זה אל הלילה המדברי.
״תבחרי את הכוכב האהוב עלייך״, אמר אבא.

הוא אמר לי שאני אוכל לשמור אותו לתמיד. הוא אמר שזאת מתנת חג המולד שלי. כוכב אחד זהר באור בהיר יותר מהשאר.

״אני רוצה את זה,״ אמרתי.

״זאת נוגה״, אמר אבא. ״נוגה היא רק כוכב לכת והיא די עלובה ביחס לכוכבים האחרים. היא לא יוצרת את האור שלה, וזוהרת רק בגלל האור המוחזר ממנה.״

״היא בכל זאת מוצאת חן בעיניי,״ אמרתי .

״שיהיה,״ אמר אבא. והוא נתן לי את נוגה.

באותו ערב צחקנו על כל הילדים שהאמינו במיתוס של סנטה קלאוס.
״בעוד הרבה שנים,״ אמר אבא, ״כשכל הזבל שהם קיבלו כבר יהיה שבור ויישכח, לכם עדיין יהיו הכוכבים שלכם.״

(טירת הזכוכית, ג'אנט וולס).

הסיפור הזה נגע ללבי ועורר בי השראה, כי בעיניי הוא מראה, כמה כוח יש להורים, כאלה שמתווכים לילדים את העולם ושמלמדים את הילדים על עצמם ועל האור שקיים בהם. בזכות אבא שלה ג׳אנט לא ראתה בעצמה ענייה ומסכנה שלא קיבלה מתנות לחג כמו שאר הילדים, אלא בת מזל מהם. בהמשך הספר כשג׳אנט מדוכדכת, היא מעודדת את עצמה ״מה איכפת לי, יש לי את נוגה״.

ילדים אינם מאירים בכוחות עצמם, אלא מחזירים את האור שההורים מקרינים עליהם, כמו שנוגה מחזירה את אור השמש שפוגע בה. במפגש שלנו אעזור לכם למצוא את האור שקיים בכם כדי שתוכלו להקרין אותו על ילדיכם. אלמד אתכם איך להציב גבולות עם פחות כעס ומבלי לפגום בחדוות החיים של הילדים, איך לשפר את התקשורת איתם ואיך ליצור אווירה חיובית בבית.